היזם חייב להציע לפחות אחת מהחלופות האלה: אם לא הציע לקשיש, והקשיש מסרב הוא לא יוגדר דייר סרבן.
הכלל: היזם חייב להציע לקשיש לעבור לפני שהוא הורס את הבניין הקיים ל- דירה חדשה (שוות ערך) בבניין אחר שנבנה בהתחדשות עירונית.
בנוסף לכלל, היזם חייב להציע גם את 1 מתוך 3 החלופות הבאות (היזם בוחר שהוא רוצה להציע), ואז הקשיש בוחר בין הכלל לבין אחת החלופות האלו שהיזם בחר להציע לו:
חלופה מס׳ 1:
מעבר לבית אבות – הקשיש יועבר על חשבון היזם לבית אבות ואף יקבל תוספת כסף לשימושו והכל עד שווי הדירה החדשה (דירת התמורה) שהיה צריך לקבל בפרוייקט החדש.
רכישת דירה חדשה במקום אחר – היזם ירכוש עבור הקשיש דירה אחרת בשווי דומה לדירה החדשה שהיה מקבל בפרויקט החדש. אם הקשיש ביקש הדירה תהיה קרובה ככל הניתן למקום מגוריו המקורי.
קבלת סכום כסף – היזם ייתן לקשיש כסף בשווי הדירה החדשה בפרויקט (דירת התמורה) זאת לצורך רכישת דירה אחרת על ידי הקשיש.
חלופה מס׳ 2:
היזם ייתן לקשיש 2 דירות קטנות בפרויקט שווי הדירות הקטנות יחדיו הוא דירה החדשה (דירת התמורה).
חלופה מס׳ 3:
היזם יתן לקשיש דירה 1 קטנה יותר ממה שהיה אמור לקבל, ואת היתרה של השווי ייתן לקשיש בכסף כדי שיהיה לו למחייה, עד לשווי הדירה החדשה הרגילה שהיה צריך לקבל.
- אם הקשיש הוא מעל גיל 75 או אדם שמוגדר חולה סופני, החוק מאפשר לו לבחור בין חלק (לא הכל) מהחלופות לעיל
